פסוריאזיס הינה מחלה כרונית ולמעשה אין עדיין טיפול שמרפא פסוריאזיס, יחד עם זאת, חקר המחלה ופיתוח תרופות מתקדמות נמצאים בשנים האחרונות בהאצה מתמדת וכיום קיים מגוון רחב של טיפולים העשויים להשרות הפוגה מתסמיני המחלה לאורך חודשים ואף שנים.
בחירת הטיפול נעשית על ידי רופא.ת עור ותלויה בחומרת המחלה, העדפות המטופל.ת, יעילות הטיפול ותופעות הלוואי שלו. קיימים מספר סוגי טיפול במסגרת סל שירותי הבריאות בישראל: במחלת פסוריאזיס קלה ניתן לבחור בטיפולים מקומיים כגון משחות ותרסיסים. במחלה בינונית עד קשה ניתן לבחור בטיפולים סיסטמיים הניתנים בכדורים מקבוצות שונות כגון: רטינואיד סיסטמי, אנטגוניסט של חומצה פולית, תרופה השייכת לקבוצת מעכבי הקלצינורין או טיפול בפוטותרפיה (טיפול באמצעות אור על-סגול).
כאשר התגובה לטיפול בתכשירים לשימוש חיצוני וסיסטמיים דרך הפה אינה מספקת או שהמטופל.ת סובל.ת מתופעות לוואי, ניתן להתקדם לטיפולים ביולוגיים. למעשה, קיימות מספר קבוצות של טיפולים ביולוגיים הנבדלות אחת מהשנייה במנגנון הפעולה, ביעילות ובטיחות הטיפול ובתדירות המתן (מרבית הזריקות ניתנות בהזרקה תת עורית). התרופות הביולוגיות מהדור החדש שאושרו לשימוש בשנים האחרונות נחשבות ליעילות וכיום מאושרים בישראל מעל 10 טיפולים ביולוגיים במנגנונים שונים כגון: מעכבי TNF, IL12/23, IL23 ו IL17.
הדור החדש של הטיפולים הביולוגיים הביא עימו תקווה חדשה לחולי פסוריאזיס במצב בינוני-קשה להשגת עור נקי – מדובר בבשורה חשובה עליה כדאי להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.
בעשורים האחרונים, בזכות מחקרים פורצי דרך, חל מהפך בהבנת מנגנונים ייחודיים למחלות דלקתיות שונות כדוגמת מחלת הפסוריאזיס. במצב תקין, מערכת החיסון תוקפת מזהמים הנמצאים בגופינו ואינה תוקפת תאים בריאים, אך במחלות מסוג זה, מערכת החיסון מייצרת מצב דלקתי בעור הפוגע בתאים הבריאים בגוף ללא כל סיבה.
הבנה זו גרמה למהפכה בטיפול במחלות דלקתיות ותרמה להתפתחות הטיפולים הביולוגיים אשר אושרו לטיפול בפסוריאזיס ונמצאים בשימוש כבר מעל 20 שנה.
ייחודם של הטיפולים הביולוגיים הוא בכך שהם פועלים באופן ממוקד כנגד גורמים ספציפיים של מערכת החיסון לעומת טיפולים אחרים שאינם ביולוגים הפועלים כנגד מערכת החיסון בכללותה. לאור זאת, התרופות הביולוגיות נחשבות יעילות ובטוחות.
ככל תרופה, גם התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס כרוכות בסיכון לתופעות לוואי, אך במרבית המקרים הן מוגדרות קלות וחולפות ובאות לידי ביטוי בדיכוי קל של מערכת החיסון.
טיפולים ביולוגיים לפסוריאזיס משמשים כקו טיפול מתקדם לחולי.ות פסוריאזיס בינוני-קשה הנקבעת לפי עובי הנגעים, עוצמת האודם, כמות הקשקש, שטח הגוף המעורב ומעורבות אזורים רגישים כגון: פנים, כפות ידים ורגליים, איברי מין ועוד.
כיום מטרת הטיפול היא להפחית ככל שניתן את תסמיני המחלה ובכך לשפר את איכות החיים של המטופל.ת.
עם תחילת השימוש בטיפולים מתקדמים, היעדים הטיפוליים לרוב התמקדו בשיפור של 75% בנגעים המאפיינים את המחלה, בזכות אישור הטיפולים הביולוגיים החדשים בשנים האחרונות ניתן להגדיר מחדש את מטרות הטיפול ובחלק מהמקרים אף להביא לכדי עור נקי לחלוטין מנגעים!
הדבר מהווה בשורה משמעותית עבור הסובלים מפסוריאזיס, במיוחד עקב העובדה כי קבלת טיפול מתקדם בשלב מוקדם של המחלה עשוי לעלות משמעותית את יעילותו.
מכיוון שמחלת הפסוריאזיס היא מחלה מערכתית המתבטאת בדלקתיות כרונית, רבים.ות מהחולים.ות בה סובלים.ות גם מתחלואה נלוות דוגמת סוכרת, השמנת יתר, מחלות לב ושבץ ודלקת מפרקים פסוריאטית. בהקשר לכך, הטיפול הביולוגי הוכח גם כמונע התפתחות של פסוריאזיס מפרקי אשר יכול לגרום לנכות משמעותית.
מדינת ישראל נמצאת בימים קשים מאוד המעלים את מפלס הסטרס והחרדה אצל רבים מאתנו. כידוע, לסטרס יש השפעה שלילית וישירה על העור שלנו שמעלה את הסיכון להתפרצות פסוריאזיס ולהחמרת המחלה אצל מי שכבר סובל ממנה. מה ניתן לעשות בנדון וכיצד נוכל להוריד את רמת הסטרס ולשמור על הבריאות שלנו ?
פסוריאזיס (ספחת) היא מחלת עור דלקתית כרונית המאופיינת בכך שתאי העור מתחלקים בקצב מהיר במיוחד ולא מתמיינים כראוי. המאפיין המרכזי של המחלה הוא היווצרות של נגעים על פני העור העלולים לגרד או לכאוב. מהלך המחלה מאופיין בתקופות של התפרצות התפרחת וביניהן תקופות של הפוגה.
לחץ נפשי – סטרס מהווה גורם סיכון ידוע לפסוריאזיס. הוא עלול להוות זרז להתפרצות פסוריאזיס מלכתחילה או להתלקחות במי שכבר אובחן במחלה. ניתן לראות החמרה במצב המחלה בתקופות לחוצות, כגון מלחמות, חווית טראומה, חרדות, לקראת בחינות או בעת אירועי חיים קשים. מאחר ולחץ נפשי עלול להחמיר את המחלה והחמרה במחלה גורמת ללחץ נפשי, נוצר מעגל אכזרי הפוגע בבריאות ובאיכות החיים של החולים.
הנה כמה טיפים שיסייעו לכם להתמודד עם הסטרס ולמנוע התפרצות והתלקחות מחלת הפסוריאזיס:
במידה ויש החמרה במחלה תחת הטיפול הקיים, כדאי לפנות לרופא על מנת לשמור על המחלה בשליטה, ולשמור על הרצף הטיפולי עד החזרה לשגרה.